בניית עצם לפני השתלות שיניים

שתלים דנטליים הם הפיתרון המועדף בכל מקרה של חוסר שיניים, זהו הטיפול הכירורגי הפופולארי ביותר ברפואת שיניים שעשה את המהפכה במודרניזציה של עולם רפואת השיניים. אך מה עושים במקרים בהם עצם הלסת קטנה מידי לשתלים?

השתל הדנטאלי הומצא ע"י אורטופד שבדי בשם ברנמרק, הוא מצא כי לאחר שאיחה שברים בעצמות הרגליים ע"י מסמרי טיטניום היה לו קושי רב בהוצאתם לאחר מספר חודשים מיום הניתוח,עצם הרגל נקשרה לטיטניום-דבר הנקרא אוסאואינטגרציה, ומאז ועד היום,לאחר שעבר העניין יישום לעולם רפואת השיניים נראה היום השתל הדנטלי כבורג צילינדרי עם הברגה חיצונית והברגה פנימית ,אליו מוברג מבנה קוני ועליו יושב כתר חרסינה.(דגם של שתל מוגדל יוצג עכשיו).

על מנת להחדיר את השתל הדנטאלי יש צורך בעצם הלסת שתאחז בו ולמעשה אותו חיבור מיוחד של העצם לפני השטח של השתל הוא זה שמחזיק את השתל לאורך שנים. בשוק הדנטאלי קיימים מאות סוגים של שתלים דנטליים כשהשוני העיקרי בין כולם הוא פני השטח שלהם וההבדלים הגאומטרים הם קטנים. השתלים משתנים בקוטרם ואורכם, כלל הברזל הוא שהגודל המינימאלי לשתל יציב לאורך שנים הוא-אורך-10 ממ,וקוטר של 3.5 מ"מ. הסיבה העיקרית לגדלים השונים של השתלים היא ניצול מקסימאלי של כמות עצם הלסת-ככל שהשתל יהיה רחב וארוך יותר-כך הוא יאריך שנים.

סיבות למחסור עצם:

1.הסיבה העיקרית לחוסר עצם היא נסיגת חניכיים המופיעה אצל אנשים הסובלים ממחלות חניכיים-מחלה בה אחיזת השן יורדת עד שיש צורך בעקירת השן.

2. דלקות סביב שורשי השיניים, מורסות, ציסטות ועוד, הם תהליכים הגורמים לדלקת לכרסם את עצם הלסת.

3. תותבות – לבישה של תותבות,ובמיוחד כאלו שאינן מותאמות היטב,גורמת לספיגה של העצמות.

4. זקנה – תהליך ההזדקנות של הגוף מתבטא בין היתר בספיגת עצמות הלסת.

5. סינוס מקסילרי – חלל אוויר הקיים אנטומית בלסת העליונה וקירבתו לחלל הפה לא מותירה מספיק עצם לסת. אפשר לקרוא בהרחבה במאמר: הרמת סינוס.

6. עקירות שיניים – לרוב לאחר עקירות(ללא טיפול המשכי) קיימת נסיגת עצם של עד כ-40% לאחר השנה הראשונה.

מהי השתלת עצם?

הפרוצדורה של השתלת העצם היא למעשה הוספת עצם ממקורות שונים,לאזור המיועד להשתלה ע"מ לעבות את עצם הלסת הן במימד האורכי או הרוחבי,העצם המוספת נראית כגרגירים או כגוש ומכוסה במחסום דקיק הנקרא ממברנה.  הממברנה לרוב עשויה מקולגן ותפקידה לעגן את השתלת העצם ולמנוע מתאי אפיתל שהם הכי מהירים בפה לחדור לרקמת העצם המושתלת. קיימות גם ממברנות מחומרים אחרים ואפילו מרשת טיטניום.

אילו סוגי תחליפי עצם קיימים?

1. עצם אוטוגנית – עצמית – הרופא נוטל עצם מאזור אחר של המתרפא ומניח אותה באזור המיועד,לרוב נלקחת מאזור הסנטר,חיך או לסת תחתונה ובמקרים מאד קיצוניים-אגן או גולגולת. יתרונה הוא שזו העצם הכי מתאימה למתרפא כי היא שלו וסיכויי קליטתה (וחוסר ספיגתה לאחר ההשתלה) הם הגבוהים ביותר. סרונה הוא שהאזורים ה"תורמים" – פצועים לאורך זמן רב,ישנה מגבלה בכמות שניתן לקחת וגם סיכונים לפגיעה עצבית באזורים התורמים.במקרים של אגן או גולגולת – מדובר בניתוח עם הרדמה לרוב בבית חולים.

2. עצם מהחי – עצם הנלקחת מבני אדם התורמים אותה או בעלי חיים-לרוב פרות,כל החלקים האורגנים מוסרים ממנה ואין כל חשש להעברת נגיפים או חיידקים כלשהם,זוהי השיטה הפופולארית כיום היות ותחליפים אלו מתקרבים ביכולת הקליטה שלהם לעצם עצמית אך ללא הסיכון בנטילתה וללא הגבלה בכמות.

3. עצם מלאכותית – עצם ממקור סינטטי – לרוב נקראת TRI CALCIUM PHOSPHAT או ממקור של אלמוגי ים – הקרובים בצורה הגיאומטרית שלהם לעצם אדם. החיסרון הוא שסיכויי הקליטה יורדים לעומת שני הסוגים האחרים. הטיפול נעשה במרפאת השיניים באזור סטרילי ולרוב נותן הרופא לפני הטיפול אנטיביוטיקה וחומרים נוספים לחיטויי האזור ע"מ למנוע סיכויי לזיהום.למרות שנהוג לחשוב שעצם היא איבר מאד קשה-אזורי ההשתלה חייבים להיות מוגנים מלחץ או טראומה כיוון שהם רכים ויכולים לנוע מהאזור הרצוי. עישון לרוב פוגע בסיכויי השתלות עצם ואינו מומלץ (בארה"ב אף מחמירים ואומרים למעשנים כי סיכויי הכישלון מאד גדולים) ולבטח שישנו איסור על עישון 48 שעות לאחר ההשתלה. גם מחלות כלליות כמו-אוסטאופורוזיס, סכרת לא מאוזנת ומחלות מערכת החיסון יכולות להגדיל את סיכויי הכישלון.

סוגים של בניית עצם

1. הרמת סינוס – פרוצדורה פופולארית שהיא למעשה השתלת עצם באזור רצפת הסינוס המקסילרי ע"י פתיחת חלון קטן בו והחדרת תחליף עצם דרך החלון לתך הסינוס ואז "הגבהת" אותה רצפה ואז אפשרות להנחת שתל.

2. הרחבת רכס / פיצול רכס – כאשר העצם צרה מידי, רכס העצם צר, והשתל רחב מדיי. החדרת שתל רחב לתוך עצם צרה מדיי עשויה להוביל לשבירתה ולכישלון של השתל. בהתאם, לפני שמחדירים את השתל, יש להרחיב את העצם לתוכה הוא יוברג. רצף הפעולות המדויק הנדרש לפעולה זו מורכב מדיי לתיאור ללא תמונות במאמר זה, אך נסכם ונאמר כי רמת המיומנות הכירורגית הנדרשת מהרופא לביצוע הפעולה גבוהה למדיי.  מעטים הרופאים המבצעים פעולה זו. חלק לא מבוטל מהמומחים אף נמנע מלבצעה. עם זאת, בידיים מיומנות, הרחבת הרכס תאפשר השתלה בשלב מאוחר יותר ותשפר מאד את רמת החיים של הסובלים מוסר שיניים. לעיתים זה בדיוק ההבדל בין להיות תקוע עם תותבות לכל החיים לבין לקבל שיניים קבועות.

3. בניית עצם באמצעות בלוקים – כאשר יש חוסר רב של עצם אנו יכולים לקחת בלוקים של עצם, להבריג אותם לעצם הקיימת, ולאחר מספר חודשים הבלוק של העצם מתאחה לעצם הקיימת והם הופכים מקשה אחת. נפח העצם החדש מאפשר השתלה שלפני כן לא היינו מסוגלים לבצע עקב חוסר עצם. בלוקים של עצם ניתן לקבל מוכנים מראש מהמפעל, או לקחת אותם מגוף המטופל עצמו (בדרך כלל מאזור הסנטר, או מזוית הלסת). כל זה נשמע בודאי כמו סוג של נגרות, אבל זה עובד ומצליח. אחוזי הכשלון בשיטה אינם נמוכים ויש צורך ברופא מנוסה מאד כדי להגיע לתוצאה טובה.

דוגמא לבניית עצם באמצעות בלוקים הנלקחים מהסנטר של המטופל עצמו בסרטון הבא:

4. בניית עצם עם אבקת עצם כתושה – דורשת אף היא מיומנות לא מבוטלת. בדרך כלל ניתן להשיג עד 5 מ"מ גובה עצם בשיטה זו. לדגומא בסרטון הבא:

5. תוספת עצם מהאגן – שיטה המבוצעת בעיקר בבתי חולים תחת הרדמה מלאה. בתהליך לוקחים כפיס עצם מהאגן ומעבירים אותו אל הלסת בדומה לשיטת הבלוקים אותה הזכרנו לפני כן.

לשיטות כמו פיצול רכס, הרחבת רכס והרמת סינוס סיכויי הצלחה גבוהים מאד הנעים מסביב ל- 95%. לשיטות הבלוקים למשל אחוזי הצלחה המשתנים ממחקר לחקר אך נעים מסביב ל- 60 עד 80 אחוזים. עם זאת, ביצוע התהליך יאפשר לכם לקבל שתלים ולצאת מהתותבות אל איכות חיים טובה משמעותית. רק לזכור: כאשר מדובר בבנית עצם, רצוי לבצע את התהליך אצל רופא מיומן או מומחה.

* המאמר נכתב ע"י דר' מאיר אבירם, המבצע בניות עצם בשיטות שונות, גם תחת טשטוש או הרדמה מלאה.