התמחויות של רופאי שיניים

רופאי שיניים אשר סיימו שש שנות לימודים במוסד המוכר לתואר “דוקטור ברפואת שיניים” (D.M.D), ועמדו הצלחה בבחינות לקבלת רישיון לעיסוק של רפואת שיניים – מוגדרים כרופאי שיניים כלליים, והם רשאים לפתוח מרפאה ולספק מגוון רחב של טיפולי שיניים, וגם את מרבית הטיפולים המבוצעים על ידי מומחים. אז מה ההבדל?

מומחה הוא אדם שלמד עוד כמה שנים תחום ספציפי, עבר את בחינות הרישוי של משרד הבריאות והוסמך כמומחה. כל אחת מן ההתמחויות אורכת 5 – 3 שנים, בהתאם לענף ההתמחות, ובסיומה מקבלים רופאי שיניים את התואר ‘מומחה’. כמעט כל מרפאת שיניים מבוססת על מספר רופאי שיניים כלליים, על צוות סייעות ושינניות ועל עזרתם של רופאים מומחים בתחומים שונים, המגיעים לבצע טיפולים בתוך מרפאת שיניים בהתאם לצורך – כך שלמעשה פציינט המגיע אל מרפאת שיניים יוכל לבצע בה את כל הטיפולים הנדרשים באותה מרפאת שיניים. טיפולי שיניים המבוצעים בתוך מרפאת שיניים על ידי רופאי שיניים מומחים, הם בדרך כלל באחד מתחומי ההתמחות המוכרים :

פריודונטיה – התמחות בחניכיים.
אנדודונטיה – התמחות בשורש השן.
פדודונטיה – התמחות ברפואת שיניים לילדים.
אורתודונטיה – התמחות ביישור שיניים.
שיקום הפה. – ביצוע של כתרים ותותבות במצבים מורכבים
רפואת הפה – אבחון של מחלות כלליות והשפעתן על הפה, נגעים וגידולים
כירורגיית פה ולסת – ביצוע ניתוחים מורכבים בלסתות, נפגעי טראומה לאזור הפנים

שימו לב כי ברשימה שלמעלה אין התמחות ספציפית בביצוע השתלות שיניים. לפי החוק בישראל, כל רופא שיניים יכול לבצע שתלים. המומחים שאמור להיות להם יותר ניסיון בתחום הם הכירורגים ומומחי החניכיים. כמו כן קיימת הסמכת מומחים בינלאומית של התאחדות השתלות השיניים הבינלאומית, ומקבלי תואר ‘דיפלומט’ נחשבים מומחים להשתלות שיניים במספר מדינות. עם זאת, בישראל, בה אין התמחות כזו, ההתמחות הנ”ל איננה מוכרת להם.

התמחות נוספת שאין בישראל היא בתחום האסתטיקה.