התפתחות הטכנולוגיה הדנטאלית – התקופה הקדומה

כאבי שיניים הטרידו את האדם עוד משחר הבריאה. אצל האדם הקדמון, כמו בתרבויות פרימיטיביות של ימינו, היו השמאנים אחרים לטיפול בשיניים.

שירה ,ריקודים, כישוף ותפילות נערכו על מנת להבריח את הרוחות הרעות שנכנסו באדם, ושיקויים לא אפקטיביים נרקחו.

בשנים 3000-3500 לפנה”ס, פיתחו השומרים את התרבות הראשונה באזור הסהר הפורה. באותה תקופה הניחו כי כאב ומחלה נגרמים ע”י שדים הנכנסים לגוף ויש לגרש אותם ע”י מרקחות שונות (כמו תולעים כתושות ועשבי תיבול עם ריח עז). הכוהנים היו ממונים על בריאות הציבור, והם היו מפיקים את המרקחות, ובעת הצורך גם עוקרים שיניים לא תקינות באמצעות מקל מחודד עליו הקישו עם אבן.

הפיניקים, שישבו באזור לבנון של היום, פתחו שיטות מתקדמות יותר. הם והיוונים באותה התקופה נחשבו בעלי המקצוע הטובים בתחום.

בכתבים יהודיים של האלף הראשון לפני הספירה, ובתנ”ך עצמו מדגישים החכמים את חשיבות ההיגיינה ובריאות השן. בתמונה הבאה אנו רואים דוגמא לעבודה פיניקית מאותה תקופה. על מנת להשלים שיניים חסרות השתמשו הפיניקים בשיניים מלאכותיות שגולפו משנהב ונקשרו אל השניים התומכות בחוטי זהב.

גם המצרים פעלו בתחום רפואת השן. ישנם עדויות לכך מלפני 4600 שנה. בתמונה שלמטה נראית לסת שתועדה בערך ל-1300 לפני הספירה ובה נראים שני חורים צילינדרים שנקדחו כדי לשחרר את לחץ המוגלה מהשורש האחורי של שן טוחנת. לא ברור באיזו דרך נקדחו החורים. יש לשים לב שלמרות מורכבות הטיפול – אין ניקוי עששת ואין מילוי של החורים.

ניתן אם כן להסיק כי בתקופת קדם הייתה רפואת השיניים מיועדת לשני צרכים בסיסיים: הקלה על כאבים, וצורך אסתטי. אין מדובר עדיין במניעה, או בהבנה של הפעילות הביולוגית של האדם.

תקופת הברונזה של רפואת שיניים

בתקופת הברונזה התקדמו היוונים עוד. ההנחה הייתה שכאבי שיניים נגרמים ע”י תולעת הנכנסת לתוך השן (ראה תמונה למטה).

הטיפול התבצע ע”י כוהנים במקדש באמצעות סמים היפנוטיים ומשחות, או בכיכר השוק תוך ריסון המטופל ע”י חברים ועוזרים. אסקלופיוס (1250 לפנה”ס) פיתח את החיטוי והחבישה, ויש אומרים שגם המציא את צבת העקירה.היפוקרטס ( 359-460 לפנה”ס) הרצה על דרך חדשה דאז לטיפולים, שאופיינה ע”י התבוננות במטופל, ואז מתוך ניתוח הגיוני (אם כי פרימיטיבי) ניתן היה להסיק מסקנות כדי להגיע לריפוי. שיניים כואבות שנראו משוחררות או רקובות היו נעקרות ושיניים אחרות היו מחטאים או צורבים. הצבת הדנטלית הייתה עשויה מברזל יציקה (ראה תמונה).

רפואת שיניים בזמן האמפריה הרומית

הרומאים בנו על מורשת היוונים, וביחד עם יכולת גבוהה בתחום עיבוד המתכות, יגיעו לתוצאות טובות יותר. בתמונה למטה אנו רואים שיקום משנת 309 לפנה”ס. שימוש בפיסות דקות של זהב רך, על מנת לקשור ביחד שיניים ליצירת גשר. הפונטיקים יוצרו משיני אדם שנחתכו בצווארם או משיני שור שעובדו לצורה הרצויה וקובעו לפיסת הזהב במסמרים זעירים.

למעשה אנו רואים כי שיטה זו הייתה מקובלת אפילו במאה ה-19. האלחוש לפני טיפולים בוצע ע”י צמחים נרקוטיים, והטיפולים עצמם היו מלווים בתפילות ע”י כוהנים, ובאפליקציית מרקחות שונות על האזורים הכואבים.

רפואת שיניים בימי הביניים

לאחר נפילת האימפריה הרומית (476 לספירה) נעלמה הגישה ההגיונית של היפוקרטס, וחזרו האמונה בכישוף ובאמונות תפלות. התרבות האירופית שקעה לחשכה מחשבתית שנמשכה מאות שנים. גם בתחום רפואת השיניים לא היו כל גילויים מרעישים. הפרט היחידי שיש לתת עליו את הדעת הוא הכרזת האפיפיור משנת 1163 שהוציאה את הטיפול הרפואי ורפואת השיניים מידי הכמרים במנזרים (אין זה ראוי לכמרים לעסוק בהקזת דם) והעבירה אותם לידי הגלבים (BARBER SURGEON).

האוניברסיטאות הראשונות קמו בערך ב-1300 לספירה ואתם קמו לתחייה מחדש המדעים, והמחקר. לימוד רפואת השיניים באוניברסיטאות (כחלק ממדע הרפואה) יצר אסכולה חדשה – המנתחים (SURGEONS). שתי האסכולות – הגלבים והמנתחים התחרו זו בזו בטיפול בשיני הציבור.

בתקופה זו התפתחו במרכז ודרום אמריקה התרבויות של המאיה והאינקה. על תרבויות אלו אנו יודעים רק מכתביהם של נזירים כדוגמת ברנרדינו-דה-סגואן שרשם את תולדות המאיה והאצטקים כמו גם את מנהגיהם השונים. באותו זמן היו עסוקים שאר הספרדים הכובשים (הקונקוויסטאדורים) בלהשמיד את כל הכתבים ה’שטניים’ לטענתם, של עובדי האלילים, ובכך מחקו כמעט כל זכר לתרבות המפוארת.

האצטקים לפי המסופר, כאשר היה כאב שיניים היו מכניסים גרגר מלח לשן ומכסים את השן באבקת פלפל חריף מחוממת. חתך היה נעשה בחניכיים ועשב המרפא טלקא-קואטל היה מונח פנימה. אם לאחר כל זאת השן עדיין הייתה כואבת היו עוקרים אותה.

לפי עדויות של הנזיר סבסטיאן גרסילרו-דה-לה-וגה, האינקה בפרו במאה ה-15 השתמשו במקל חם לניקוי עששת, ובשרף עצים לטיפול בבעיות חניכיים. הקלה על כאב בוצעה באמצעות לעיסת עלי קוקה, צמח אופיאטי. אצל המאיה כמו גם אצל האינקה היה נפוץ ביצוע שיבוצי אבנים וזהב (ראה תמונה). ולחשוב שבימינו יש החוששים אפילו לבצע הלבנת שיניים…..

המאיה נהגו למלא את שיניהם באבן כמו גם לצבוע אותם למטרות פולחן (ראה תמונה בעמוד הקודם, גולגולת משנת 850 לספירה), אך לא הייתה להם טכנולוגיה לצורך שיקומי או מניעתי. חורים נקדחו בשיניים ע”י צינורית אבן או נחושת שסובבה במהירות, ואבנים חצי יקרות, קטנות, מסותתות, הונחו באופן מדויק לתוך החור, תוך שימוש בדבקים משרף עצים. בתמונה למטה אנו רואים דוגמא לרפואת שיניים מתקופת המאיה. השתלת שיניים של צדפים לתוך מקום השיניים שנעקרו, גרמו ליצירת עצם ונקלטו. גולגולת זו תועדה לשנת 600 לספירה .

פואת שיניים בזמן התפשטות האיסלאם ותור הזהב בספרד 750-1200 לספירה

במאה השביעית לספירה החל האיסלאם להתפשט, ובמאה השמינית כשהתבסס בספרד, פרח בה תור הזהב. אנשי רוח ערביים ויהודיים תרגמו מיוונית וחיברו בעצמם מאמרים על רפואה. אבו-אל- קאסיס בקורדובה ( 1013-1106 ) הבין לראשונה את חשיבות ניקוי האבנית והצורך בהסרתה, ותכנן מכשירים בהתאם.

רפואת שיניים בתקופת הרנסאנס

תקופת הרנסאנס החלה בסוף המאה ה-15. בתקופה זו חלה פריחה מחודשת למדעים בכלל, ולרפואת השיניים בפרט. במאה זו הומצא הדפוס ע”י גוטנברג בגרמניה, מה שאפשר את הפצת הידע בעולם בצורה טובה יותר, ואת הקמת האוניברסיטאות באירופה (הראשונות קמו עוד במאה ה- 14 באיטליה). ב- 1492 גילה קולומבוס את העולם החדש, שיהפוך עם השנים למקור פורה לטכנולוגיות חדשות.

ליאונרדו דה וינצ’י (1452עד 1519) חקר לעומק את האנטומיה האנושית. תלמידיו ותלמידיהם המשיכו וחקרו לעומק גם את חלל הפה והשיניים באופן ספציפי. ניתן לאמור כי אמברואס פארה (צרפת 1517-1590),היה אחדמאבני הדרך החשובות בהיסטוריה של רפואת השיניים.

לקראת 1580 הוא הוציא את ספרו על רפואה, בתוכו גם המלצות חשובות לרפו”ש.לראשונה תואר תיקון לסתות שבורות עם חוטי זהב, וניתנו המלצות כגוןחיטוי עששת באמצעות חומצה, אם כי לא הומלץ על מילוי החלל לאחר מעשה. אמברואס פארה תיאר מכשירים שונים ששימשולעקירות, לתיקון שיניים שבורות, ואף לתיקון חיך שסוע. בנוסף המליץ על בניית גשרים משנהב,שנקשרו לשיניים הסמוכות עם חוטי זהב (בתמונה למטה).

רפואת שיניים במאה ה- 18 בארה”ב

במאה ה-18 בארה”ב , היה זה זמן של התיישבות מואצת וגם תור הבהלה לזהב. אנשים נדדו על פני כל היבשת והיה צורך בכלים שיהיו ניידים וקלי משקל במידת האפשר. אחד ממכשירים אלו נראה למטה ונקרא: המפתח (the key). מכשיר זה זכה לפופולריות אדירה בעולם כולו, ושימש לעקירת שיניים.

עידן ההמצאות – המהפכה התעשייתית במאה ה-19

בתחילת המאה ה- 19 החלה המהפיכה התעשייתית, מחקר רדף מחקר, והמצאה רדפה המצאה. עקב ריבוי הפרטים נפצל אתהמאמר ונתרכז בהתפתחות הספציפית של מספר טכנולוגיות דנטליות.

זאת לפי הפירוט הבא:

  1. כסאות דנטליים
  2. הרדמות
  3. אמצעי קידוח
  4. התפתחות התותבות