התפתחות הכסאות הדנטליים

במשך שנים רבות היו טיפולי שיניים מבוצעים כאשר המטופל יושב על כסא נמוך, או שוכב על הרצפה.

בדרך כלל גם היה צורך במספר אנשים שירסנו את המטופל מלברוח. (ראה תמונה מהמאה ה-17 למטה). הטיפולים בוצעו בימי קדם במקדשים, ומאוחר יותר ע”י כמרים או נזירים בכנסיות.

לאחר שרפואת השיניים הפכה עממית יותר בימי הביניים, רוב הטיפולים בוצעו בכיכר השוק ע”י הגלבים, או בחנויות קטנות, בשילוב עם טכניקות רפואיות אחרות כגון הנחת עלוקות וכוסות רוח.
טיפולים מעל גבי סוס כנראה בתמונה שלמטה היו אף הם מקובלים באירופה.

ב- 1790 דר’ ג’וזיה פלאג, בארה”ב, מפתח את הכסא הדנטלי הראשון. הכסא היה למעשה הסבה מכסא רגיל, שהוספו לו משענת ראש מתכווננת וידית צד לנשיאת מכשירים.

ב- 1860 , לרוב המרפאות עוד לא היה חשמל וביוב. המרקקות לפיכך היו ללא ניקוז, ופשוט ירקו לתוכם. בסוף יום העבודה היה מתבצע ניקוז ידני ע”י הרופא, שהסתכם בהשלכת תכולת המרקקה לרחוב.

ב- 1832 פותח הכסא המסחרי הראשון לצורך דנטלי ע”י דר’ ג’ימס סנל.

ב1868 – דר’ ג’ימס ביל מוריסון מפתח כסא שיכול לקבל הטיה (תמונה למעלה). הטיה זו אמורה לעזור לרופא להגיע ביתר קלות למקום הטיפול. יש לזכור שטיפולי השיניים בוצעו כאשר המטפל עומד.

ב- 1875 פותח הכסא הראשון הניתן להטיה מלאה אחורה (תמונה למעלה). עם זאת, רוב רופאי השיניים ימשיכו לעבוד בעמידה עד 1950.

זמן קצר לאחר מכן פותח הפדל לשינוי גבה הכסא.

ב- 1867 הומצאה לראשונה המרקקה שבה יש גם מים זורמים ומערכת ניקוז (ראה תמונה למעלה). ברוח התקופה ניתן לראות כי המכשירים היו מסוגננים במידת האפשר (רגלי ציפור לכסא, ברבור המשפריץ מים למרקקה.. וכו’.)

להלן השוואה בין התקופות:

מרפאה דנית משנת 1900

מרפאה מצוידת משנת 1940

שנת 2008