צילומי רנטגן דיגיטליים

מרפאות שיניים וצילומי רנטגן (רדיוגרפיה דיגיטלית) – קבלו מידע כללי.

רדיוגרפיה דיגיטלית (Digital dental radiography) היא טכנולוגיה אשר בה משתמשות מרפאות שיניים רבות, זה למעלה מעשר שנים. טכנולוגיה זו, שיפרה באופן משמעותי את נהלי הטיפול הקיימים בתוך מרפאות שיניים, ולכן ישנן מרפאות שיניים נוספות, אשר בוחרות לאמץ אותה.

במאמר זה נסקור מהי רדיוגרפיה דיגיטלית, נבחן מה ההבדל בינה לבין רדיוגרפיה קונבנציונאלית, ונראה כיצד פעילותן של מרפאות שיניים הופכת יעילה יותר בזכות טכנולוגיה זו.

מהי רדיוגרפיה דיגיטלית?

רדיוגרפיה דיגיטלית היא בעצם צילום רנטגן אשר תוצאותיו מועברות למסך מחשב. המחשב מקבל את הנתונים מקריאת לוחות צילום (imaging plate ) ייעודיים. הקרנת הלוח הדיגיטלי באמצעות קרן רנטגן משאירה עליו תמונה בדומה למה שהיינו עושים בעבר עם פילמים שהיו זקוקים לפיתוח.

הצילום מתבצע על ידי הנחת לוחות הצילום סמוך לגופו של המטופל. כדאי לדעת כי על מנת שהצילום יצא כראוי, אסור שאביזר מתכתי יחצוץ בין גוף המטופל ללוח. הלוח יכול להיות סנסור המחובר ישירות למחשב, או פלטה פוספורית אותה ניתן לקרוא באמצעות מכשיר חיצוני המחובר למחשב.

ההיסטוריה של הרדיוגרפיה המסורתית

ההיסטוריה של הרנטגן היא היסטוריה רבת שנים שהחלה בשנות החמישים של המאה ה-19. גילוי קרינה ברמות שונות ועריכת ניסויים רבים בתחום, הביאה את הפיזיקאי וילהלם רנטגן לגלות את קרני הרנטגן, (קרני ה-X אותם אנחנו מכירים היום), כמעט במקרה.

בשנת 1896 השימוש בקרני הרנטגן המסורתיים, הפך לנפוץ בתחום הרפואה, כך שגם רופאי שיניים רבים, ניצלו אותן על מנת לקבל תמונה מפורטת של מצב השיניים והלסת. צילומי השיניים שנוצרו מקרינת הרנטגן המסורתית, הופקו לתוך סרט צילום, אשר ניתן היה לפתח אותו לתמונה בגודל רצוי.

רדיוגרפיה דיגיטלית- תחילתו של עידן חדש

כמאה שנים לאחר גילוי קרני הרנטגן, בין השנים 1975-1980, רשמה חברת קודאק פטנט על יצירת צילום ושמירתו בטכנולוגיה דיגיטלית, כפי שאנחנו מכירים אותו היום. תוך מספר שנים, השימוש בטכניקת הצילום הדיגיטלית הפך לכלי נפוץ בתחום הרפואה, וניתן לראותו במכשור הרפואי החשוב כל כך: מכשירי MRI , CT ואולטרא-סאונד. כיום עושות שימוש בטכנולוגיה זו חברות רבות נוספות.

ההבדל בין רדיוגרפיה דיגיטלית ורדיוגרפיה מסורתית

ההבדל העיקרי בין רדיוגרפיה דיגיטלית ורדיוגרפיה מסורתית (אנלוגית) הוא החלפת סרט הצילום בלוחות פוספור אוגרי תמונה אותה ניתן לראות על גבי מסכי מחשב. דהיינו, בעוד את צילומי הרנטגן המסורתיים ניתן היה לראות רק על גבי תמונה אשר פותחה בחדר חושך מיוחד, אזי את צילומי הרנטגן החדשים, הנוצרים באמצעות הרדיוגרפיה הדיגיטלית, ניתן לראות באמצעות מסך מחשב, ובעת הצורך לעבד אותם.

מרפאות שיניים והשימוש ברדיוגרפיה דיגיטלית

הטכנולוגיה החדשנית לא דילגה על תחום רפואת השיניים, כך שבשנים האחרונות, כלי הרדיוגרפיה דיגיטלית הפך לשימושי מאוד בקרב מרפאות שיניים רבות, יותר מכך, מרפאות שיניים אשר עדיין לא משתמשים בטכנולוגיה, מנסים לאגור את המשאבים הנחוצים, על מנת להפוך אותה לכלי עיקרי.

מרפאות שיניים אשר משתמשות ברדיוגרפיה דיגיטלית על מנת לבחון את שיני המטופל, מקבלים את התמונה באופן מידי תוך מספר שניות במקום לחכות מספר דקות לפיתוח.

יצרון נוסף הוא שניתן להגדיל את התמונה במחשב ולראות יותר פרטים, לבצע על הצילום מדידות אורך ועוד.

בנוסף, מרפאות שיניים אשר רוצות להימנע מעומס של מידע וטעויות, מאחסנות את התמונות במסד נתונים משופר וממוחשב, וכך דואגים כי כל פרטי המטופל, כולל תמונותיו וביקורת רופא שיניים, יופיעו יחד, בצורה מסודרת. בניגוד לפילים רגיל שהיה דוהה עם השנים, הנתונים נשארים במאגר לנצח וללא ירידה באיכותם.
הפלוס העיקרי בביצוע צילום דיגיטאלי הוא היכולת להשתמש בפחות קרינת רנטגן (פחות מחצי מהקרינה) בעת ביצוע הצילום. עם זאת נציין, כי הקרינה גם בעת ביצוע צילומי שניים רגילים היא אפסית בכל מקרה, כך שברמה הפראקטית, למטופל לא יהיה הבדל משמעותי בין השיטות.