סתימות באות ב-4 צבעים עיקריים: כסופות, לבנות, זהובות או אפילו צהובות. מה ההבדל בינהן, ומה עדיף בפה שלך?
סתימות אמלגם
אמלגם בלועזית הוא שם כולל למילה העברית סגסוגת. סגסוגת היא ערבוב של מספר מתכות באותו גוש. במקרה של סתימות כסופות מדובר בעירוב של כספית, בדיל, כסף אבץ ונחושת. זה הסוג שהיה המקובל ביותר עד לפני כעשור, ושלט בתחום מעל 100 שנה. מיתוסים שאמרו שהכספית בסגסוגת מסוכנת, הובילו מדינות כמו נורווגיה ויפן לאסור על השימוש בסתימות אמלגם. עם זאת, מחקרים הוכיחו מעל כל ספק כי כמות הכספית המשתחררת מסתימות במהלך החיים, פחותה משמעותית מכמות הכספית שיש אפילו בדג אחד שאנחנו אוכלים במסעדה. סתימות אמלגם הן אם כן בטוחות לחלוטין.
סתימות קומפוזיט = סתימות לבנות
סתימות לבנות פשוטות. החומר מכיל רזין (שרף) פלסטי המכיל גם חלקיקי קווארץ. סתימות מחומ זה מקובלות בעיקר בשיניים קדמיות, בהן השחיקה לא רבה והכוחות המופעלים עליהם נמוכים יחסית. ניתן להכין את סתימות הקומפוזיט גם במעבדה לפי מידה שלוקח הרופא, ואז הן מודבקות בפה לתוך השן. בעבר נמנעו מלבצע סתימות לבנות באזורים אחוריים, אולם בשנים האחרונות יצאו חומרים חזקים במיוחד, עמידים לשחיקה, המאפשרים לנו לבצע סתימות גם בשיניים טוחנות וללא חשש. הן חזקות לא פחות מסתימות אמלגם. עלות ביצוע סתימות לבנות גבוהה יותר מסתימות אמלגם. הסיבה לכך היא כפולה. קודם כל, החומר יקר בהרבה. שנית, סתימת אמלגם מבצעים בדחיסה, שהיא מהירה מאד. את הסתימות הלבנות מבצעים במספר שכבות, וכל שכבה יש להקשות בנפרד במשך 20 עד 40 שניות. התהליך בהתאם אורך יותר זמן, ולכן עולה יותר.
הבעיה הגדולה ביותר בסתימות הלבנות היא שינוי בצבע שלהן עם השנים. ליטוש קל של פני השטח שלהן על ידי רופא השיניים עשוי להחזיר להן את הגוון המקורי, אולם לפעמים יהיה צורך להחליפן.
קבלו סרטון קצר על איך עושים סתימות קומפוזיט
סתימות חרסינה
סתימות שמכינים אותן במעבדה מחרסינה. החרסינה מכילה חלקיקים פלדספארים, והחומר מאד חזק. לאחר ההכנה של הסתימה במעבדה, היא תודבק אל תוך השן על ידי הרופא בפגישה השנייה.
תהליך בניית סתימות חרסינה מתואר בסרטון הבא:
סתימות זהב
סתימות שגם אותן מכינים במעבדה, ועשויות מזהב. מאד מקובלות באירופה, חזקות ומודבקות אף הן לתוך השן. בישראל מקובלות פחות עקב התניות חברתיות. אלו סתימות מדויקות מאד, השורדות לשנים רבות, אבל העלייה העולמית במחירי הזהב גורמת למחירן להרקיע שחקים.
כמה נקודות להשוואה בין סתימות לבנות לכסופות
אחרי ביצוע סתימות לבנות יש בדרך כלל יותר רגישות בשן לאחר הטיפול מאשר סתימות אמלגם. ניתן לשים בתוך השכבות חומרים הנוגדים את הרגישות. בזמן ביצוע הסתימה אין כאב כלל, אם יש כאבים הרי שהם יכולים להתעורר לאחר התפוגגות ההרדמה ולרוב הם חולפים כעבור מספר ימים, הסתימות הלבנות אינן מעבירות גירויי חום\קור לעצב השן כמו סתימות מתכתיות.
בסתימות כסופות קודח הרופא יותר מסתימות לבנות. הסיבה לכך היא שהאמלגם חייב להיות בעל עובי של 2 ממ לפחות, לעומת חומר לבן שיכול להיות דק יותר. החומר הלבן מודבק לשן ע"י דבקים כימיים לעומת אמלגם שבזמן החדרתו הוא רך, ואחרי כשעתיים מתקשה ואז מקבל את צורת החלל ולא יוצא. זו הסיבה שהכנת החלל באמלגם מתבצעת לפי כללים מסויימים שבהכרח גורמים לחלל להיות רחב יותר.
אחרי ביצוע סתימת אמלגם יש להמתין כשעתיים להתקשות החומר, בזמן שסתימה לבנה מוקשית על ידי הרופא על ידי מכשיר בפולט אור אולטראסגול. האור מקשה את החומר, ללא קשר לזמן. זו הסיבה שאחרי סתימה לבנה אין צורך בהמתנה לפני שהולכים לאכול עליה.
אז כדאי לי להחליף את כל הסתימות השחורות בלבנות?
ממש לא. אין צורך לרוץ ולהחליף את כל סתימות האמלגם בלבנות. קיים תמיד הסיכון שבזמן ההחלפה יעמיק הרופא את החלל ויפגע במוך השן. אם הסתימה הישנה כבר זקוקה להחלפה, כמובן שכדאי. אם אתם הולכים לקריירה בדוגמנות למשחות שיניים – על אחת כמה וכמה, אבל בכל מקרה אחר… חכו קצת.
